הטרגדיה היהודית בבנדין, יומן אישי

המקור יידיש יומן אישי נכתב לאחר השואה ע"י אבי יחיאל הרשקוביץ ז"ל 1918 – 1979

היה גר ברחוב זמקובה 27. בנדין ליד בית הכנסת הגדול.

הקלדה ועיצוב באתר ע"י הבן בני הרשקוביץ hershkow@netvision.net.il

תרגום מיידיש דר' לאה גרפינקל

 ב 1 לספטמבר 1939 שעטו במלוא הכוח וההתלהבות בכל דרכיי פולין משוריינים ומכוניות  ממונעות.משפחת הרשקוביץ יחיאל אהרן יושב בצד שמאל לידו הסבתא ניסל בצד ימין הסבא ישראל יוסף העומדות האחיות פרימט ורוחמה ביילה. היה עוד אח גדול מאבי ב 20 שנה מרדכי פנחס (לא ידוע לי מה קרה איתו)

 צבא גרמני פלש לכל הדרכים, הערים והעיירות. בכל מקום נראים כבר אנשים על משפחותיהם נמלטים כשהם גוררים במו ידיהם את עגלותיהם הקטנות ובתוכן הצרורות העלובים של מעט החפצים הנחוצים. בעגלות הקטנות "ארזו" גם בני משפחה חולים וכולם נמלטו בבהלה עצובה, מבלי לדעת לאן אפשר לנסוע כדי להציל את חייהם המסכנים.

מפעם לפעם התברר באילו רחובות ובאילו דרכים ירו האורחים החדשים התליינים הגרמנים, ביהודים שהכרת, אנשים חפים מפשע וזאת בכדי לזרות אימה ופחד. שומעים את טיסות האווירונים הגרמנים אך לאו דווקא במטרה להפציץ את הצבא הפולני, אלא פשוט להפציץ ערים תמימות ואנשים נודדים העולים לקרונות הרכבות. אלה היו מלאים בחסריי בית שחיפשו מקום לינה למספר שעות.

בכל יום נגזרו גזירות חדשות. צריך היה למסור את הזהב, הכסף, הנחושת- היהודים מסרו את הכול, ובלבד שיתנו להם לחיות במנוחה. אך דבר לא עזר. הגרמנים דרשו מחבריי הקהילות היהודיות באזוריהם שישלמו כספים. כך רצו לבצע בעזרת המועצות היהודיות את המעשים המטונפים אותם תכננו לעשות- כל ההוראות והגזירות הללו הגיעו היישר מהתליין הראשי בגרמניה. הנה הסימן לכך שבכל עריי אירופה היו הפקודות זהות.

המועצות היהודיות הוכרחו להעמיד מדי יום קבוצות לעבודת פרך בערים. בנוסף, נאלצו למן ההתחלה גברים, נשים וילדים יהודים לענוד על שרולם השמאלי סרטים רחבים שיסמנו שהם יהודים על מנת שאפשר יהיה ביתר קלות לזהותם ככאלה. היה חסר אוכל לכולם. כל הכסף הקטן נעלם- הגרמנים לקחו את כולו לצרכי המלחמה. כל החסכונות בבנק הוצאו ונתנו תמורתם 20 או 50 סיגריות מנייר. מכאן שהיה זה בלתי אפשרי לקנות דברים קטנים כמו חלב וכדומה.

כשהאופים אפו, נעמדו אנשים בתור למשך יממה שלמה, כדי לקבל חתיכת לחם קטנה.  במשך העמידה בתור פרצו קטטות, ואז ירו הגרמנים במכונות ההרג שלהם והרגו אנשים חפים מפשע. כשכבר התקרבו המחכים בתור לאופה וקיבלו את חתיכת הלחם השחור, חטפוה הגרמנים מידייהם ונתנוה לגויים הנוצרים. היהודי שב לביתו ללא הלחם, מיוסר ומושפל.

גרוע יותר היה למי שהיו לו ילדים קטנים- הלב כאב, כי לא היה מנין להביא להם אוכל. הוא הדין לגבי בני משפחה חולים.

אני מספר על חוויותיי ההיסטוריות לא למטרות ספרותיות או לסתם סיפורים- אני מספר את האמת לאמיתה- תישאר לפחות היא לדורות הבאים- בכדי שדורות יהודים יוכלו לקרא ולהסיק מסקנות.

עירי בנדין שבפולין הייתה כמעט כולה עיר של יהודים, והיא נקראה ירושלים של זגלביה. עיר של תלמידיי חכמים, של סופרים. עיר שהייתה מלאה רק בטוב יהודי, בנוער שבליבו פיעמה הרוח הציונית- היו בה כל האירגונים הציונים, היו בה ישיבות. את בית הכנסת שלה באו לראות לא רק יהודים, אלא גם אישים פולנים רמי מעלה. כל בית, כמעט כל בית-תפילה או סתם חברת מתפללים מכל שכבות העם התפארו מיפי האמנות היהודית-

בנדין היהודית נודעה בעובדיה הפשוטים. בכל בית היה בית-מלאכה קטן – כל יהודי עבד במשהו אחר. את הסחורה ייצאו לשלזיה- הייתה גם הגנה בלתי מאורגנת של העם הפשוט כמו של סבלים, סנדלרים וחייטים. כדאי לציין שכאשר הנערים הנוצרים התגייסו לצבא, הם נהגו להעמיד פני שיכורים ובדרכם לגיוס "באו חשבון" עם היהודים החפים מפשע והיכו בהם  ככל שרק יכלו. כשנכנסו לבנדין יצאה לקראתם ההגנה המאורגנת.. הסבלים הפשוטים או האחים פטקס היו שוברים את עצמותיהם ונוקמים בהם. יהודים יקרים היו בבנדין.

המלחמה פרצה כידוע בספטמבר 1939. אי אפשר לומר שהייתה זו מלחמה בין פולין לגרמניה. הגרמנים פשוט תקפו את פולין והצבא הפולני מרוב פחד התפזר לכל עבר. היהודים היו הראשונים להרגיש את הנקמה- כל גסטפו לכשעצמו היה מלאך מוות. כל אחד מהם התפאר במספר היהודים שהרג- בימי הסליחות שהתקיימו בבית משפחת מלאך הוציא הגסטפו מהבית 17 גברים צעירים ובוגרים. הם יצאו במעיליהם ונורו בחצר מושל המחוז. כך גם קרה ליהודים רבים אחרים. בקיצור, היה בלתי אפשרי להימלט.

בית הכנסת  הגדול של בנדין

שבת שלפני ראש השנה- כידוע אסור היה ליהודים לצאת מהשעה 6 ועד לשעה 6. הגרמנים עם עוזריהם הפולנים שפכו בנזין דרך החלון והעלו באש את בית הכנסת ובית המדרש. זה האחרון היה כמו בית-מקדש קטן. היינו ביחד כמשפחה אחת בחדר שהיה ליד בית הכנסת. תמונות מקוריות שאבי רכש כגליות תעמולה של הנאצים ימ"ש ושלח לארצות הברית

תמונה שקבלתי לאחרונה מארכיון מפולין

שריפת בית הכנסת, היריות וצעקות האנשים שקרוביהם נורו חדרו לבתים הבוערים. היה זה גיהנום עלי אדמות שאיש אינו מסוגל לתארו- התליינים הגרמנים התפזרו לבתי היהודים, השליכו לתוכם רימונים וירו לתוך החדרים היהודים- ביתנו שאצל לייביש ליוור בזמקובה 27 החל לבעור וכדור נכנס לתוכו- העשן גרם למחנק וראינו שאנו עומדים להישרף חיים. מי שיצא החוצה נורה. נותרה רק השאלה מהו המוות הקל יותר, זה שבאש או בירי.

תמונה מקורית שאבי רכש כגלויית תעמולה של הנאצים ימ"ש ושלח לארצות הברית לאחר שהדודה שמעה שאבי שרד שלחה תמונות אלה לארץ לאחר בירור שמו הרב ישראל לרחובסקי מהעיר דיווארטתרגום של גב התמונה

דודה יקרה, דוד ומשפחה

 אני כותב לכם על אודות הטרגדיה היהודית בבנדין. כשחיות הפרא הגרמניות השמידו בצורה נוראית כל-כך את העם היהודים. כשהגרמנים השמידו את בתי המדרשים, או שסתם הוציאו מתוכם את היהודים הטובים והישרים ביותר ושרפו אותם חיים. אין בן- תרבות מסוגל לתאר לעצמו איך אפשר היה בימינו אנו לקחת חפים מפשע ולענותם בצורה כה איומה. אני שולח להם את התמונה המראה כיצד שורפים בעזרת נר יהודי מן החסידים

בחליפת השבת שלי נוקבו 3 חורים לא רחוק מהלב. הייתי בטוח שחדרו לגופי 3 כדורים- חיפשתי על גופי דם, שהרי לא יתכן להיפגע על-ידי 3 כדורים מבלי שימצא דם על הגוף- אני מבקש מאימי שתמשש בידה- הגוף יבש, אני מרגיש טוב ואיני קורס. אבל מי באותם ימים חשב על עצמו- אבא, אימא, האחות פרימט ובנה בן ה 10- כל שעשינו הוא להתייעץ בינינו כיצד למות- דעתי הייתה שהירי הוא מוות קל- נדחפתי לרוץ החוצה. אחותי אמרה לי לחכות עד לרגע האחרון- ביתיים החל להפציע מעלינו בחדרנו מעט אור שנגרם מלהבות האש. הבחנתי ב 3 החורים של חליפתי. החולצה הייתה מונחת עלי בצורה עקומה, ולכן היה מהלך הכדור גם-כן עקום ולא נגרם לי שום נזק. בחוץ המשיכו הזעקות וקריאות "שמע-ישראל" התכופות מפי הדיירים היהודים שבתיהם עלו באש.- בחצות הלילה חשבו הגרמנים שהם כבר סיימו את עבודתם המטונפת ושאיש מהיהודים לא נותר עוד בחיים. הם שבו איפא על עקבותיהם. כשהרגשנו שבחוץ נעשה שקט יותר, זחלנו החוצה מבתינו ונמלטנו אל מאחוריי ההרים- נכנסנו לביתו של מכרנו חולֶווה ששכן ליד נהר טשרנה פשֶמשה, אבל בעלת הבית הייתה נוצרייה, היא אחזה בבנה ורצתה להשליך אותנו החוצה כדי שלא תסבול מהיהודים הפשוטים והמלוכלכים. לבסוף גברו רחמיה והיא הרשתה לנו להישאר למשך הלילה אצל המכרים היהודים.

ב 6 בבוקר רצתי לראות את ביתנו נשרף לחלוטין, ולבדוק שמא אפשר עדיין לגור בו- אולם הגרמנים שביצעו את העבודה בלילה פגשו אותי ושאלו אותי: אמור את האמת, מי שרף את כל הבתים ומי אחראי לכל הגוויות השוכבות בחוץ?- לא יכולתי לומר שהם בעצמם עשו כל זאת, כיוון שפחדתי שיוציאוני להורג-

גיהנום הלילה גבה 100 קרבנות-

המעניין הוא שכשעמדתי בביתי, חישבתי מהם הדברים שנשרפו ובאילו אפשר עוד להשתמש. תוך שאני מבכה את שאירע, הגיעו פולנים נוצרים וכך אמרו לי: תן לי את זה, תן לי את ההוא- ממילא לא תחייה עוד הרבה זמן ולא תזדקקו לחפצים. לבי דאב על שכוחות האופל הפכו לשליטים הפראיים על העם המסכן והמעונה. יעצתי לנוצרים לצאת החוצה ולא לגרות את עצביי. ב 10 או 11 לפנה"צ הגיעה אחותי שבעלה נורה ע"י מכונת ההריגה- כבר אז ידענו שהצרה איומה- אבל לנו הייתה הצרה החדשה שלנו. אחורתי עזרה לי לאסוף את מעט הדברים העלובים שנותרו בבית, הלכנו לבית התלמוד- תורה ושם התיישבנו.

מועצת היהודים (היודנרט)

מועצת היהודים קיבלה מדי יום פקודות חדשות. כידוע, תכננו הגרמנים לבנות כביש מהיר מברלין למוסקבה ברוחב של 40 מטרים. בשלזיה העילית הנמצאת היום בחלק הקומוניסטי של גרמניה, העמידו בכל 10 ק"מ מחנות עובדים שכללו 400 צעירים. אלה חפרו בידיים ובעזרת מכונות בחול, העמיסו על קרונות קטנים אותם דחפו למרחק של קילומטר או שניים, עד שהגיעה רכבת קטנה ולקחה את המטען למטרת בניית הכביש המהיר. מועצת היהודים מבנדין רצתה קודם כל להתפטר מהשכבות העניות הסובלות- בניהן היו הקרבנות הראשונים שנלקחו לעבודות הפרך במחנות. ב 27/10/40 קיבלו צעירים פתקאות כדי להתייצב בבית היתומים בבנדין.

לבנו שמח בדרך- כלל על שאנו נחשבים לפרודוקטיבים. זה היה סימן לכך שמצב היהודים ישתפר ושהגזרות המוטלות עליהן תהיינה קלות יותר.

היהודים הינם עם מאמין ולכן האמנו בכול. איש לא תיאר לעצמו שעם תרבותי כמו העם הגרמני יעשה מעשים נוראיים שכאלה.

בשמחת-תורה קיבלתי פתק ממועצת היהודים שאתו צריך הייתי להתייצב השכם בבוקר בבית היתומים ומשם לנסוע לעבודה. בחדרנו, חדר מס' 1 בתלמוד-תורה פרץ וויכוח- בהיותי בן הזקונים הייתי החביב ביותר. אימא ואבא בכו בשקט והרהרו לעצמם האם עוד יזכו לשוב ולראות את יחיאל. האחיות פרימט, רוחמה-ביילה ושלושת הילדים היו גם כן במקום. שם באותו החדר הם ניחמו את ההורים ואמרו להם, הרי במו עיניכם ראיתם את הניסים שעשה אלוהים עם יחיאל שלנו. פעם אחת כשביתנו יחד עם בית הכנסת עלו באש, הוא חטף כדור. בפעם השנייה שה היה אצל אופה הלבנים כשרצה להשיג לחם. גם אז ירו בו הגרמנים וגם אז החטיאו. כך יהיה עכשיו כשיסע למחנה העבודה. אלוהים ישמור עליו היטב והוא ישוב הביתה בריא ושלם.

עתה נותרה רק השאלה באיזה מזון ובאילו בגדים לציידו, שהרי הכול נשרף. אימא מצאה שקית פשוטה ששימשה כתרמיל, היא קשרה אותה וארזה בתוכה מה שהיה לה. אבי ליווה אותי. בהתקרבנו לבית החולים של בנדין ובעברנו על פניו, הגיע בריצה המנהל. נהגו לקרא לו לייזור הצהוב. בנו בן ה 14 נתן מכה על שכמו של אבי במקל. הדבר חרה לי מאוד, לקחתי ממנו את המקל, השלכתיו מעבר לגדר בית החולים, דחפתי אותו בחוזקה והוא נפל. פחדנו מאוד מנקמה, אבל הוא הסתלק ואנחנו הלכנו לבית-היתומים. הבניין שכן הרחק מאחוריי העיר. לידו כבר נאספו מאות אנשים. כל אחד עם צרורו. הורים, ובני משפחה מלווים ואיש לא ידע שזוהי דרכו האחרונה של הבן, שזו הפעם האחרונה שהם רואים אותו. שוטרים יהודים גרשו את הצעירים פנימה, וכל המלווים חזרו לבתיהם במחשבה אולי אולי עוד יראו את ילדיהם.

השומרים עלינו היו אנשיי ס.ס. גרמנים שענדו צלביי קרס על הזרוע ולבשו מעילים שחורים. הם ארגנו קבוצות שכללו מאות אנשים והעמידו אותן. מיד צצו להם קאפואים שהיו אחראים עלינו, על האנשים מבנדין.

יענקעל'ע ארליך הפך לקאפו. 400 אנשים נוספים עמדו הכן לצעוד לתחנת הרכבת וביניהם היו 10 נערות, שיועדו כנראה לעבודות שירות במטבח. יום שלם לא קיבלנו אוכל. במשך הלילה נסענו ובבוקר הגענו לפלקינברג – עיר במזרח גרמניה בשלזיה עילית. משם הלכנו כחיילים שמאל- שמאל, אחת ושתיים. הם דרשו שנשיר. שרנו הללויה בניגון ידוע. היינו עייפים מאוד מהליכה של 10 ק"מ עד למחנה שנקרא קליינמנגרסדורף. היה זה מחנה צריפים. בכל צריף 24 אנשים ומיטות קומותיים. צנחנו עייפים.

תחילה היו המחנות

מחנות עבודה

עוד לא ידענו מה מצפה לנו מאוחר יותר. מים וחשמל לא היו. הכול היה חדש. רחצנו את פניינו בתה שקיבלנו לשתות. ביום הראשון במחנה היו רק הכנות למחנה הראשון. יהודי מבוגר בשם ציוון דיבר גרמנית ופולנית והוא שימש כמתווך, וכנותן הפקודות במחנה. אמרו שהוא משומד. עבודתנו החלה ב 2 בצהריים. בנינו את הכביש המהיר בק"מ העשירי. בכל 10 ק"מ נמצא מחנה דומה עם תנאים דומים. חפרנו חול והעמסנו על משאיות. זו הייתה עבודה פיזית קשה. הקפואים היהודים היו המזרזים ודאגו לכך שההעמסה תימלא עד תומה. לחלשים בינינו היה זה הגיהנום הראשון. את המכות הראשונות הם קיבלו משום שמפאת החולשה לא הצליחו לעבוד.  הטענה נגדם הייתה שהם עצלים ואינם רוצים לעבוד. ביניהם היו יהודים מלומדים, תלמידיי חכמים. הם אכלו מעט מטעמיי כשרות ולכן נפלו כזבובים. בהתחלה עוד לא היינו רגילים למרק הדליל שבסיר ול 300 הגרם לחם שניתנו מדי יום. אבל, אז עוד אפשר היה לקבל חבילות מזון מהבית. אלה היו הצלה פורתא ורוממו מעט את מצב הרוח. עוד מותר היה לכתוב גלויות ועוד היה למי לכתוב. המשפחות בבית עוד היו בחיים. אצלן היה המצב גרוע בהרבה מן המצב אצלנו, אבל אנחנו לא ידענו זאת, כי הגלויות נכתבו ביידיש מגורמנת בגלל הצנזורה הגרמנית. כך המשפחות בבית ואנחנו כתבנו שאצלנו הכול טוב. אבל כשרצינו לכתוב דברים אמיתיים, מסרנו דרישת-שלום לאופה. אז הבינו בבית שאין לנו מספיק אוכל. ומן הבית כשדרשו בשלום הסבא- רבא, ידענו שהמצב שם מר כמוות. החורף התקרב. החול באתרי הבניין קפא ואי אפשר היה להמשיך לחפור. נשארנו במחנה. אלא שלא ארך הזמן והגיעה פקודה שנצא לנקות מן השלג את הדרכים שמאחורי פלקנברג. לא היינו לבושים כהלכה, ותמיד רעבים. הסתדרנו ברביעיות, לקחנו אתיי חפירה לחול והלכנו. בדרכים השתוללו סערות שלג. נשימותינו נעתקו. החברֶה השתעלו והתעלפו מחולשה. על השלג הישן והרטוב כבר נערם זה החדש. אין לנו היכן להסתתר מפני הקור, סערות השלגים והכפור. לאחר שהות של 10 שעות בחוץ, פקדו עלינו להתכונן לחזור. הוכרחנו לסחוב משאות כבדים על כתפניו המעולפות והחלשות למרחק של 10 ק"מ.

במחנה הראשון ב 1940 לא היו מלכתחילה מכות רבות, אבל עוניינו בעבודה קשה וברעב.  למנהל הגרמני של המחנה קראו קרַמֶר. ביצוע העונש הראשון היה כששני בחורים ניסו לברוח וחשבו שיצליחו להגיע לביתם. השניים הסתלקו מהעבודה לכפר לבקש לחם כדי שיהיו מסוגלים להמשיך בדרכם לבית בבנדין.

איזה גרמני לא היה נאצי?

הבחורים הוחזרו למחנה והולקו עד זוב דם. נשאלה השאלה: איזה עונש להטיל עליהם? מנהל המחנה קרמר, סוחר בעברו, ציווה לערוך מסדר ל400 היהודים, כולל ל 10 הנערות. הוא פקד להביא לו גלגל, הניחו על השולחן שבגרש המסדרים והורה לחמשת הקפואים להלקות בציר של דלת 10 מלקות על ישבנם של שני הבחורים. אלה נאנקו מכאב המכות והנערות בכו. זו הייתה המתנה הראשונה במחנה הראשון בקליינמנגרסדורף.

 

תרגום מיידיש: דר' לאה גרפינקל.

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | עם התגים , , | סגור לתגובות על הטרגדיה היהודית בבנדין, יומן אישי

שעון בלחיצת כפתור

לאחר רכישת מערכת החדישה של CNC  לייזר בעוצמה גבוהה  של 25 וואט החלטתי להשקיע בתחום התוכנה (בתור איש מחשבים שלעבר) הצלחתי לבנות תבניות אישיות ובלחיצת קליק פה וקליק שם ליצור מוצר

לדוגמה שעונים אלה

אפשרי כל תוכן: עם מספרים אותיות לוגו טקסט בכל פונט ובכל צורה

גם סוגי עץ שונים

אפשרי ליצור איתי קשר ולבדוק אפשרויות

המערכת החדישה בפעילות עוד דוגמאות של שעונים החנות באטסי

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | עם התגים , , | להגיב

בית מזוזה בצורת מפת ארץ ישראל

בעקבות קביעת מזוזות בפולין במקום שהיה מזוזה לפני השואה 

אחת המזוזת היתה בצורת מפת ארץ ישראל. שאלו איך יוצרים זאת? הינה הטיפים, לוקחים פרוסת עץ זית בעובי בערך 20 מ"מ, מדביקים ציור או תבנית בצורת מפת ישראל, כמו בתמונה מנסרים במסור נימה את צורת המזוזה לאחר מכן מלטשים את השטח, בעזרת דרמל מכרסמים את האגמים, קודחים חורים עבור ברגים או מסמרים בהתאם מכרסמים בעזרת ראוטר את החריץ לקלף, הגודל לפי אורך האפשרי, כרגע יש לי באורכים 8 ס"מ, 10 ס"מ ו 12 ס"מ אפשרי לקלף גדול יותר גדול יותר לפי דרישה

 מעצבים את התוכן בעזרת תוכנות גראפיות וצורבים בעזרת סי אן סי לייזר

כבר עיצבתי בתי מזוזות לצרכים אחרים

אפשרי להזמין כל עיצוב, אני פנו אלי

דואר אלקטרוני בעניין מזוזת מפת ישראל
 

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | להגיב

מסע זיכרון לחיסול הגטאות בזגלמביה 2018 ועוד

חזרנו ממסע זיכרון מרגש בזגלמביה פולין "מסע זיכרון לחיסול הגטאות בזגלמביה 2018 ועוד"
בשבילי היה עוד יותר רגשי והאישי שלי שזכיתי לקבוע 2 מזוזות בשני מקומות   הראשון בברמה צוקרמן שלפני השואה היה שטיבל, לאחר השואה הפכו לדירת מגורים במתחם שהיה שייך למשפחת צוקרמן . באותו שטיבל הדיירים שינו והוסיפו חדרים ומטבח 
פתאום גילו ציורי קיר יהודיים על הקירות, החליטו להפוך מתחם זה למקום לימוד ומוזיאון יהודי 
למקום זה בפתיחה ב 2014 תרמתי שעון שחרוט עליו בית הכנסת הגדול בבנדין ובית מזוזה 
החלטתי לתרום לעוד חדר באותו מתחם מזוזה עם צריבה של בית הכנסת הגדות בבנדין. 

כשהסתובבתי ברחוב במקרה עברתי ליד משקוף שהיה פעם בית יהודי שיש שקע למזוזה כך אפשר למצוא הרבה משקופים כאלה וראיתי גם מקום שניסו להסתיר זאת. מקום שני קבעתי מזוזה בבית הטהרה בגלייביץ שלפני המלחמה היה גרמניה ואחר כך עבור לפולין 
כאן נמצא אחד הבניינים המפוארים עם ארכטקטורה מפוארת. 
היהדות של מקום זה הייתה מאוד עשירה 
היה גם שם בית הכנסת שנשרף בליל הבדולח. 
בהתייעצות עם Karolina Jakoweńko המנהלת והאוצרת החלטנו שאייצר בית מזוזה מחלק פרוסת עץ זית עתיק שבמקרה נשבר בצורה של מפת ארץ ישראל ועליו צרבתי את תמונת בית הכנסת בגלייביץ לאחר שקבלתי את התמונה מקרולינה 
בטקס בביקור שלנו שהיו במשלחת כ 250 משתתפים מכל העולם קבעתי את המזוזה עם ברכה בפני הרבה שהגיעו איתנו למסע זה מהארץ ומחו"ל 
במקום מפואר זה הוקם מוזיאון יהודי 
מה לי היה חשוב גלייביץ? אימי ז"ל אסתר אורמן (אז) הייתי במחנה ריכוז (עבודה) שהיה סניף של מחנה אושוויץ. 
הנאצים הקימו שם מפעלים כדי לייצר עבורם ע"י היהודים. 
אימי שהתה ועבדה שם 3 וחצי שנים עד סיום המלחמה
בהמשך ביקרנו בקפה ירושלים שהיה פעם הבית של משפחת למל, פתחו שם קפה וגלריה שאדם שידלוסקי אחראי. 

לקפה זה תרמתי שעון עם הכיתוב קפה ירושלים ומתחת לגוויל של ספר תורה אדם מנהל המקום תלה תמונה של סבא רבא שלי משה וולף הרשקוביץ במסע זה ייצרתי דבשית מעץ זית לקראת השנה החדשה ועליו כיתוב שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינו שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה וגם אותו כיתוב בפולנית. אדם הכניס זאת במזנון לתצוגה לקראת ראש השנה      מי שמעוניין במוצר דומה עם צריבה אישית, יש לי את היכולות לעשות זאת, אנא שלחו מייל

דואר אלקטרוני אלי
EMAIL ME

 

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | עם התגים , , , | להגיב

איך יוצרים יד לקריאה בתורה מענף עץ זית

בקרוב יועלה תמונות של הכלים שעבדתי איתם

מי שמעוניין לרכוש יד למתנה לבר מצווה עם שם חתן בר המצווה, אנא צרו איתי קשר

 

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | להגיב

Landing Page

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | להגיב

דאס יודישע טראגעדיע אין בענדין

דאס יודישע טראגעדיע אין בענדין

פון יחיאל הערשקאוויטש זאמקווא 27 גאס בענדין

הטרגדיה  בבנדין

כתב יחיאל הרשקוביץ ז"ל 1918  – 1979

The Jewish tragedy in BENDIN

From Yechiel  Hershkowitz 1922 – 1979      27 Zakowa St.

 די פאברענט שיהל  אין זאמקווא גאס בענדין

הבית ברחוב זמקובה 27 בצד שמאל בית הכנסת הגדול

On the left side the burnt Great Synagogue

 

            הטקסט נכתב ע"י יחיאל הרשקוביץ ז"ל לאחר המלחמה בארץ.

 Written by Yechiel  Hershkowitz 1922 – 1979 in Israel after the WAR

 

Entered by his son

 

 

 

הוקלד ע"י הבן

 

Benny Hershkowitz

 

 

 

בני הרשקוביץ

 

E-mail

 

hershkow@netvision.net.il

 

דואר אלקטרוני:

 

1 ספטמבר 1939 עס רייסן זיך אריין אויף אלע וועגן אין פוילן טאנקן מוטורזירטע געפשנצרטע אויטוס מיט אזיו קראפט מיט אזיו היתלהבות.hershkowitz13

דייטשע ארמעע אויף אלע וועגן אין שטעדט אין שטעטלעך אין צורפאר ווי 
מין דרייט זיך אים זעהט מען שיין אנטלויפענדיגע  משפחות מיט זייער ארעם קליינע אמנויסיגסט זאכען אויף זייערע וועגעלעך וועלכע מין שלעפט אליין.

מיט זיירע קראנקע משפחה מיטגלידער אריינגעפאקט אין די  קליינע וועגעלעך מיט זאכן, מיט אסרויריגע בהלה ניט וויסענדיג  ווי מין קען זיך דערפאהרן אין זיך ראטעווען דעס ביסל ארמע  לעבן.

סיט צייט צו צייט דערוויסט מין זיך ווי די נייע געסט די דייטש הענקערס האבן צירשאפן באקאנטע אומשולדיגע יודען אויף אלע וועגן אין גאסען, בכדי אנציוואפן שרעק אין פחד,

ניט געניג דאס הערט ווען פליהען ארופלאנען דייטשע – ניט צי ווארפן ספיצאיל אויף פוילישע מילטער באמבו ניר פשוט אויף אומשידיגע שטעדט אין מענטשליכע וואנדערעס אויף שטייענדיג  באנען וואגאנען

ווילכע זענען גיוועזן אנגעפילט מיט היימלאזע מענשין וועלכע האבן געזיכט אפלאץ ווי איבר צונעכטיגן אפאר שעה.

יעדן טאג קלעפט מין אויף די וועט נייע גזירות מין זאל געבן גאלד זילבער קופפער –

יודען האבן אלעס אוועקגוגעבן זיר מין זאל זיי רוהיג לאזן לעבן,

אבער עס האט גאר ניט געהאלפן צו מיטגלידער פין די יודישע געמיינדעס האבן זיי באשטימט פאר יודן ראען, בכדי מיטן כח פין די יודיש וודן ראטן אויס צי פיעהן אלע שמוציגע פייניוגן וועלכע זיי האבן אויסגעטראכט – די אלע אנווייזינגען אין גזירות פלעגן קוממן גלייך פין הויפט תליון אין דייטשלאנד אסימן דער צי אז אין אלע שטעצט אין איירופה פלעגן זיין צי זעלבע באפעלן

צי יודן ראטן פלעגן מיזן צי שטעלן יעדן טאג גרופעס יודן צו די ארבייט אין צו שטעדט אויף שווערע ארבייט

דער צי מיט באליידעקונגען פין אנפאנגס האבן יודן מענער פראהן אין קינדער געוויסט טראגן אויף צי לינקע האנצוויסע ברייטע באנדן צי מאכן אסימון אז ער איז איוד צי דער קענען לייכטער דעם יל עסען האט אויסגיפעקט קייניר האט אויסגיפעלט אין פערשווינדן געווארן דאס גאנצע קליינע געלד – די דייטשין האבן איינגעצויען דאס געלד פאר מלחמה אויסארבייטונג

צו אלע געלד שפורענקן פין בענק האט מין ארויסגיגעבן אביסל ניר 20 ציגער פאפירענע אדיר 50 ציגע

אזוי עס איז ניט גאועזן מיגליך צי קויפן קליינע זאכן ווי ברויט אדער אנדערע זאכן.

די בעקערס האבן געבאקין פלעגט מין זיך אוועק שטעלן במשך 24 שעה צי באקומען אברויטל ווען עס פלעג אויסבעקן קריעגענייען ביים שטיין איןתור – פלעגן די דייטשע סאלדאטן אריינשיסן אין מאשן אין אוועק הארגענן אומשולדיגע מענשן.

ווין מען פלעגט שוין ציקומען נאנט צום בעקער אין באקומען דאס שווארצע ברויט האבן די דייטשן ציגענומען פין דעם יוד דאס ברויט אין עס אוועקגיגעבן פאר קריסטן גויאים – אין אהסמגייענציג אין גאנצן

אן א ברויט אויס געמאסערס אין דער נידעריגט,

ערגער איז גאועזן פאר די וועלכע האבן געהאס קליינע קינדער – דאס הארץ האט געווייטאגט ניט קענען זיך העלפען פיין וואנען צי נעמען עסען פאר זיי – אדער פאר די קראנקע משפחה מיטגלידער-

איך דער צייל אין מיין היסטארישע איבערלעבונג ניט פאר ליטעראטיר צוועקען אדער סתם סיפורים –

ניר דעם ריינעם אמת – עס זאל חאטש פארבלייבן

פאר די ציקופדיגע דורות – בכדי די יודישע דורות זאלן קענען דער פין לענען אין נעמען דערפין מסקנות.

מיין שטאדט בנדין פולין אריינע יודישע שטאדט כמעט.

בעדין האט מיין גערופן ירושלים פין זגלביה.

אשטאדט פין תלמודי חכמים סופרים בלויז פאל מיט יודשקייק גוטקייט אין הארציגקייט איוגענד מיט חלוצישן גייסט –

אלע ארגאניזאציעס צאניסטיש, ישיבות א שיהל בלויז קינסט אויסארדיי ינגן עס פלעגן קימין אנקיקין די שיהל פוילישע גרויסע פערזענשליקייטן מין האס זיך גיגרויסט מיט די שוינקייטן פין די יודישע קונסט יעדעס הויס כמעט אשטיבל אדער סתם אחברה מתפללים פין אלע שיכטן פין פאלק –

דאס יודישע בענדיןהאט גשמט מיט איהר פשוטע ארבייטס מענשין יעדע שטיב אקליינע ווארשטאדט – יעדער יוד האט וואס אנדערש אויס געארבייט מען האט די סחורה געשיקט אויף עקספארט קיין שלעזיה –

עס איז אויך געוועזן א נישט ארגאניזירטע הגנה פין פאשוטן פאלק ווי טרעגער שוסטער אין שניידער

עס איז כדי צי באמרקען אז ווען קריסטליכע יוגענש וועלכע פלעגן פארהרן אין די ארמעע,

זיינין גאוזן גיוואוינט אויפן וועג פארן פארהרן אין מיליטער זי אפרעכענין מיט אימשולדיגע יודען אין זיך מאכן שיכור אין שלייגן יודין ווי עס לאזט זיך.

אדורך פאהיענזיג בענדין זענם קיגן זיי ארויס די זיט ארגאניזירצע הגנה

די פאשיטע טרעגער אדיר די ברודער פאטקעס אין זיר אפברעכן

די ביינער עס האטזיך אפגענומען איין אז פארן וולן הריסע טהירע

יודען זיינין גיוועזן אין בענדין.

ווי באוואוסט איז אין ספטמבר 1939 אויסגעבראכן די קריעק,

מין קען ניט זאגן אז עס איז גיוועזן אקריעג צווישן דייטשלאנד אין פוילן.

זיר פשוט די דדטשען זיינען אנגעפאלן אויף פוילן אין די פוילשע ארמעע זיינין זאן צולאפן פאר פחד אבער די נקמה האבן די ערשטע צורפיהלט די יידן – די געסטאפא יעדער געסטפא פאר זיך

אבאזינד עכער מלאך המות.

יעדער געסטאפא האט זיך באזינדער בארימט געמאכט מיט דערהארגענען יודן – סליחות טעג אין הויז פין פאמיליע מלאך האבן זיי ארויסגענעמן 17 מענער צווישן זיי האמבוגער אן יונגיזעהנעם יוד.

אין די זיינדנע קפוטעס זענין זיי גיגאנגען.

אין זיי דערשאסען אין הויף פין מושל המחוז אין אזוי אויך יידערע יודן איך פער צייל ניר בקיצור וייל עס איז ניט מיגלעך אלעס אויסועפנין

 

                                BB1די שיהל
  שבת פאר ראש השנה – ווי באוויויסט איז גיוועזן פארבא ן פאר יודן ארויסציגיין פין 6 ביז 6 פאר דייטשן מיט פוילישע העלפערס האבן אריינגיגיסן בענזין דורך די פענסטע פין שיהל אין אינגעצינדען די שיהל אין דאס גרויסע בית מדרש איז גוועסן ווי אקליין בית המקדש מיר זיינען גיוועזן צי זאמען די משפחה

bb300bb9000

אין דער שטיב נאכט צי דער שיהל דאס ברענען פין די שיהל אין דער שיסעריי אין די געוואלטן פין מענשן וועלכע מין האט דערשאסן זייערע נאנטע אין אריינגעווארן אין ברענענדיגע הייזער

דאס איז גיוועזן אגיהנם ביים לעבן וואס קיין מענש קען זיך קיט פארשטעלן – זיי די דייטשע הענקער האבן זיך צי שפרייט דיר פאל יודישע הייזער אריינגעווארפן גראנאטן אין אריינגעשיסן אין די יודישע שטיבן- אינזע הויז ביי לייביש ליווער אויף זאמקובא 27 האט אנגעפאנגן ברענין איך זעלבסט האב באקומן אקויל – דער רויך האט געשטיקט מיר האבן גיזעהן אז מיר ווערן פאברענט, ווער עס איז ארויס אן דרויסען האט מען איהם דערשאסען עס איז גיוועזן נאר אפראגע וואס איז אלייכטערע טוידט פארברענט ציווערן רדיר דוכש סן ציווערןh101h100

אין מיין שבת אנציג האב איך דערשאפט 3 לעכעז ניט וויט פין הארץ איך בין גיוועזן זיכער אז אין מיר געפינען זיך 3 קוילן – אבער איך זיך אויף קערפער בליט ווייל עס איז ניט מיגליך צי וועכן דירשאסן מיט 3 קוילן אין ניט גערפינין קיין בלוט אויפן קערפער – איך בעהט מיין מאמען זי זאל זעהן מיט איהר האנד – דער קערפער איז טריקען איך פיעל זיך גיט איך פאל ניט אוועק

אבער ווער האט אין זינען געהאט דעמאלד זיך אליין – טאטע מאמע אין שוועסטער פרימעט אין איהר זיהן פין 10 יאהר – מיט האבן זיך ניר

בארהאטן ווי אזוי צי שטארבן – מיין מיינינג איז גיוועזן אז דערשאסן ציווערן איז אלייכטערע טוידט – איך האב זיך געריסן ארויס צי לויפען אין גאס מיין שוועסטער האט געזאגט ווארט ביז די לעצטע מעניט – דערוויל האט אנגעפאנגן ברענען קעגו איבעראיז אביסל ליכטיג געווארן אין אינזער שטיב פין די פייער פלאמען האב איך באמערק אז די 3 לעכער פין מיין אנצוג אין אויך דאס העמד איז וועל די קויל איז גיגאנגן שיף אין מיר ניט באשעדיקט אין דניסן איז וויטער אנגעגאנגן די געשרייען אין דאס אויסריפן יעדעס מאל שמע ישראל פין די אריינגעוואר פענע יודן אין ברענען צוגע הייזער – 12 ביינאכט די דייטשן האבן געמיקט אז זיי האבן שוין פארענציקט זייערע שמוציגע ארבייט אין עס לעבט שוין ניט קיינער אין די יודישע הייזער האבן זיך געריקט ציריך – מיר האבן געפיעלט אז עס ווערט שטילער אין דרויסן זאן האבן מיר זיך ארויס געריקט אין אנטלאפן אינטערן בערג – מיר זיינען אריין צו אינזער באקאנטע חולעווא נעבן דעם טייך טשארנא פשעמשה אבער די בעל הבית פין הויז איז גיוועזן אקריסטן האט זי אין איהר זיהן אנגעכאפט אין געוואלט ארויס ווארפן בכן זי וויל ניט ליידען פין די פרוסטער שמוציגע יודען אבער מיט רחמים אין געוויין האס זי אינז עכלויבט צי בלייבן יוגאנצע נאכט ביי די יודישע באקאנטע

6 אין דיר פרי בין איך געלאפן זעהן צי אינזער שטיב איז אין גאנצן פאברענט אדער מין קען נאך יוונען – אבער די דייטשען וועלכע האבן אנגעטהוען דאס שטיקל ארבייט ביינאכט האבן מיך באגיגענט אין מיך גיפרעגט? זאג דעם אמת ווער האט פארברענט די אלע הייזער אין די אלע טויטע קערפערס וואס לעגן אין דרויסען – איך האב ניט גיקענט זאגן אז איהר אליין האט דאס גימאכט פאר פחד, אז זיי זאלן מיך ניט דערשיסן –

האב איך געזאגט אז איך וויס ניט ניר איך געקומן זעהן מיין שוועסטער האבן זיי מיך אפגעלאזן ביי טאג האבן מיר נאך ארויס געניין געוויסע זאכן פין שטיב וועלכע זיינען נאך גיוועזן גאנץ אין גיגאנגען וואויגען אין תלמוד תורה אויף זאוואלע גאס

דאס גיהנום ביינאכט האט געקאסט ביז 100 מענשליכע קרבנות –

אינטערעסטנט איך בין געשטאנען אין אינזער שטיב אין געמאכט אחשבון אין אדורך געקיקט זאכן זענען שוין פאברענט אין וועלכע זאכן מען קאן נאך ניצן

שטיינעדעק אזוי אין באוויין וואס עס איז גישעהן –

באלד באוויזן זיך קריסטן פולאקען אין זאגן צי מיר!

גיב מיר דאס גיב מיר יענץ – אהר וועט דאך אזוי ווי אזוי ניט לאנג לעבן ויהר ברויכט מיר ניט די זאכן

מיין הארץ האט געוויטאגט וו די בייזע פונסטירע וועלט האבן גענימין הערשטן ווילדעווען אויף דעם ארעם געפייניגט פאלק,

איך האב די קריסטן גירעהטן ארויסגיין אין ניט רייצין מיינע נערווען ווין עס איז שוין גיוועזןבערך 10 – 11 בייטאג איז געקימין מיין שוועסטער וואס איהר מאן איז דערשאסן געווארן אין ביאלע פודלאסק ווען אלע יודישע געפאנגענע פין די פוילשע מאביזירטע ארמעע האט מן אויסגעשאסן מיט משין גיווער – דאמאלד האט מין שוין ניט געטראכט יענע צרה – ניר מין האט געהאט די נייע צרהמיין שוועסטער האט מיט מיר געהאלפן שלעפן די ארומע ביסל זאכן אין הויז פין תלמוד תורה אין זיך דארט אין יושיב באזעצט.

דער יודן ראט

דער יודן ראט האט באקומען באפעלן טעגלעך פערשיעדענע ווי באוויסט איז גיווען דער דייטשער פלאן צי בויען אן אויטו סטראדע

פון בערלין ביז מוסקווא 40 מעטער ברייט אזוי אז מין האט אויפגישטעלט אין אויבערלעזיען היינט קומוניסטישן דייטשלאנד יעדע 10 קילומעטער מחנות אריינעמענדיג ביז 400 יונגע מענשן צי ארבייטן מיט די הענד אן מאשינען צי גראבן אין לאדעקע זאמד אויף לארעס קליינע וועגינען אין שטיפן ביז 1 קילומעטער

אדיר 2 ביז עס איז געקימען אקליינע באנציג אין אוועקפיערן וועגן די אויעסטראדע.

דיר יודן ראט פין בענדין האט קודם כל געוואלט פטור ווערן פין די

ארימע געליטענע שיכטן – זיי זענען גיוועזן די ערשטע פיין קורבנות צי די שווערע ארבייט אין די מחנות אין 27.10.40 האבן יונגע מענשן באקומן צעטלך זיך צי שטעלן אין יתומים הויז אין בענדין.

גיווענצלייך אין הארצן האבן מיר זיך גיפרייט מיט די מיינונג אז מן הולט אינז צי מעכן פרודיקטיב איז א סימון עס וועט זיך בעסער מאכן פאר יודן אין די גזירות וועלן אביסל שוואכער ווערן פאר יודן.

יודן זענין אפאלק פין גלויבן האבן מיר אין אלעס געגלויבט מין האט זיך ניט פארגישטעלט אז אקולטור פאלק ווי דייטשן ווילן קענען מאכן אזעלכע שיעקליכע מעשים

אין שמחת תורה האב איך באקומען אצעטל פין יודן ראט

זיך צי צישטעלן אין יתומים הויז באלד אין דיר פריה וועגן פארן

אויף ארבייט

אין אינזער שטיב 1 שטיב אין תלמוד תורה איז געווירן אויכוח –

איך בין זעהר גיוועזן באליבט אלס יונסטער קינד די מאמע אין טאטע האבן שטיל געווינט אין געטראכט וועלן מיר נאך דירלעבן

ציריקזעהן אינזער יחיאל?

די שוועסטירן פרימעט די שוועסטער רחמה ביילה מיט 3 קינדער

זיינען אויך גאוועזן

אין די זלבע שטיב האבן געטרייסט די עלערן טרייערע עלטערן איהר האט זעלבסט גיזעהן די ניסים וואס גוט האט געטהיין מיט אינזיר יחיאל איין מאל האט ער באקומען אקויל ווען אינזע שטיב האס גיברענט צוזאמען מיט די שיהל דאס 2טע מאל ביים שטיין בעקער צי באקומען אברויט ווי דייטשן האבן געשאסן אויף איהם אין ניט געטראפן.

אזוי יעצט ביים פאפרן אין לאגער אויף ארבייט וועט איהם אויך גוט באשיצן אין ער וועט אהיימקומען געזיטערהייט.

יעצט בלייבט ניר די פראגע וואס ווילן מיר איהם מיטגעבן עסן אין קליידינג אלעס איז דאך פאברענט געווארן.

ניר די מאמע האט געפינין א פשוט זעקעל אלס רוקזאק מיט שטריק אריינגעפאקט וואס זי האט געהאט.

מיין פאטער האט מיך באגלייט קיממענציג נעבן שפיטאל אין בנדין אדורך גייענציג קימט צי לויפן דער גאו לייטער מין פלעג איהם ריפן דער געלער לייזור זיין זוהן פיר 14 יאהר אין גיט מיין פאטער אקלאפ איר דער פלייצע מיט אשטעקן, מיך האט דאס שטארק פערדראסן איך  דעם שטעקן פין איהם אין שמייס אריבער דעם גדר פין שפיטאל אין איהם גיב אין אשטאקן שטיפ ער אימגעפאלן.

מיר הובן דיר פאר שטארק מורה געהאט פאר נקמה.

אבער ער איז אוועק אין מיר זיינען געגאגנן צי יתומים הויז

דאס הויז ווייט אנטער די שטאדט

הינדירער מענשן האבן זיך שוין פער זאמולט

יעדער מיט זיין פעקל, עלטערן, משפחה מיט גלידער האבן באגלייט זייער קינדער ניט וויסענדיג אז דאס איז דער לעצטער וועג יידער די לעצטע זעהינג

יודישע פוליציי האבן אריינגעטריבן די יונגע מענשן אינוויניג די אלע באגלייטערס זינען טרויעריג אהיימגיגאנגע מיט די מיינינג אפשר אפשר ווילנן מיר נאך זעהן אינזערע קינדער.

די דייטשע ס-א מיט האקענקרייצן אויפן ארעם אין שווארצע מאנטלען זיי זענען אינזמע היטערס זיי האבן ארגאנירט גראפעס צי הינדמט מאן אויסגישטעלט באלד האט זיך געשאפן קאפוסוועלכע זיינין גיוועזן פעראנטווארטליך אויף אינז פין בענדין

איז געווארן קאפו יענעלע ערליך אין נאך אנדערע 400 מאן זיינען געשטאנען גרייט צי מארשירן צי די באן סטאציע ציווישן זיי 10 מיידלעך וויסט אויס צי באדינין די קוך

קיין עסען האבן מיר ניט באקומען אגאצן טאג

אפגעפאהין ביינאכט אין דער פרי זיינין מיר אנגעקומן אין פאלקינבערג אשטאדט אין מזרח דייטשלאנד אין אויבערשלעזיען

פין דארט זענען מיר גיגאנגען ווי מילטער לינקס – לינקס איינס צוויי זיי האבן געפאריר מיר זאלן זינגען האבן מיר געזוגען הללויה אבאקאנטער ניגן מיר זיינין גיוועזן זעהר מיעד גייענדיג 10 קילומעטער ביזן לאגער וועלכע האט זיך געפינין מיטן נאמן קליינמאנגערסדורף אלאגער פין באראקען יעדער שטיב 24 מענשן דאפלטי בעטען שטאקיגע

מיר זיינען אוועקגעפן מיעד הינמיג שלעפעריג

די ערשטע צייט זענען די מחנות גיוועזן

ארבייט לאגערן

מיר האבן נאך ניט געוויסט וואס עס קומט אן אויף אינז שפעטער

קיין ליכט איז ניט גיוועזן קיין וואסר אויך ניט

אלעס איז גיוועזן פריש מיר האבן זיך אפגעוואשן דאס  פנים מיט די תה וועלכע מיר האבן באקוממן צי טרינקען

דעם ערשטן טאג אין לאגער זיינין גיוועזן ניר ציגרייטונגען אניוויזינגען דיר ערשטיר לאגער

עלציסטער איוד ציוואן ער האס גירעדט דייטש פויליש ער איז געוואר דער פערמיטלער דער באפיל געבער אין לאגער.

מין האט געזאגט אז ער איז אמשומד.

אינזערט ארבייט האט זיך יונעפאנגען אין 2 טאג די ארבייט ביי מאכן די אויטוסטראדע אויף 10 קילומעטער.

יעדער 10 קילומעטער איז גיוועזן אן ענדליכער לאגער אין ענדליכע באדינגונגע

מיר האבן געגאבן זאמד אין געלאדין אויף לארעס זעהר פיזישע ארבייט .

דייודישע קאפוס זיינין גיוועזן די אינטער טרייבערס מין זאל ליודינין פאל מיט אשפיץ.

די שוואכע מענשן פאר זיי האט זיך אנגעפאנגן דאס ערשטע גיהנום.

די ערשטע קלעפ האב זיי באקומין מין האט ניט געגלייבט אז זיי קענען פאר שווכקייט.

ניר זיי זענען פיעל זיי ןןילן ניט.

ציווישן זיי זיינען גיוועזן יודן גילערנטע תלמידי חכמים.

פין וויניג עסען אדיר פין ניט ווילענדיג עסען ציליעב כשרות זיינין זיי געפאלן ווי פליגן.

די ערשטע צייט זיינין מיר נאך ניט גיוועזן גיוואוינט צי די שוואכע זוםין פין 1 טאפ מיט 300 גר` ברויט אטאג

אבער עס איז נאך מיגליך גיוועזן צי באקומין פין דער היים

פעקלעך עסען דאס האס נאך אביסל געראטעוועט אין געהובן דער מאראל

מין האט נאך גימעגט שרייבן קארטלעך אהיים עס איז נאך גיוועזן צי וועמין צי שרייבן.

די משפחות אין דיר היים האבן נאך גילעבט.

אין דער היים ביי די משפחות איז נאך גיוועזן פייל ערגער.

אבער מיר האבן ניט געוויסט וויל די קארטלעך זיינען געשריבן גווארן  דייטש יודיש וויל זיי האבן די דייטשן צענזירירטדאס שרייבן.

אזוי די משפחות אין דיר היים אין אויך מיר האבן געשריבן אז עס איז זעהר גיט ביי אינז.

אבער אז מיר האבן געוואלט שרייבן ווי אביסל אמת האט מין געהייסן גריסן דעם בעקער האבן זיר פערשטאנען אז מיר האבן ניט געניג עסען.

אין דער היים האבן זיי אז זיי גריסן דעם עלטער זיידן, איז גיוועזן אסמען אז עס ביטער ווי דער טוידט.

דיר ווינטער ריקט צי דאס זאמד אויף די בוישטעלע ווערט פערפרויערן מין קען ניט גראבן זיינין מיר פערבלובן אין לאגער.

אבער באלד איז געקומן אבאפעל אז מיר זאלן גיין אינטיר פאלקענבערג רייניגן די וועגן פין שניי.

מיר זיינין גיוועזן ניט גיט יונגעטהיין ווארם שטענדיג הונגעריג.

אויסשטעלענדיג צי 4 מיטנעמינדיג זאמד שויבלען אין מיר גייען.

אויף די וועגן זיינין גאואזן שניי שטורמס ניט קענינדיג דעם אטעם חאפן די חברה הויסט אן חלשן פין שוואכקייט נאסן אפרייניגן שניי איז שיין די אנייער שניי מיר האבן זיך ויט ווי אויסציבאהאלטן פין די קאלטע שניי שטורמס אין פרעסט

נאך 10 שעה זייענדיג אין דרויסן הייסט מן זיך צי זאממען שטעלן אהימציגיין אבער מין האט געמיזט אהיימטראגן פיעל אויף די אקסלען די פערחלשטע אין שוואכע 10 קילומעטער.

דעם ערשטן לאגער 1940 האט מין נאך פינאנפאנגס אזוי ניט געשלאגן .

ניר גיפייניגט מיט שוואכע ארבייט אין הינגער.

דער דייטשער לאגער פירער קראמער דיר ערשטער שטראף אוספיר איז גיווען ווין 2 בחורים האבן געפריפט אונטלויפן מיינענדיג אז עס וועט זיי געלינכען אהיימציקומען די 2 בחורים זיינען פין די ארבייט אוועק אין דארף בעטן ברויט אזוי אז זיי זאלן קענען ממשיך זיין ביז אהיים קיין בנדין.

אין וועלכער דייטש איז ניט גיוועזן קיין נאצי?

האט מין זיי צריקגעבראכט אין לאגער געניג צי קלאפט מיט ווינדן אויפן גינצן קערפער.

יעצט שטעלט זיך אפראגע ווי אזוי באשטרופט מי זיי?

דער לאגער פירער קראמער אגיוועזענער דייטשער סוחר הייסט מאכן אן אפעל די גאנצע 400 יודן אויך די 10 מיידלעך,

געהייסן מאכן אקאליכדיגן ראד אויפן אפעל פלאץ מען האט געברענגט אטיש, ער האט געהייסן די קאפוס.

5 קאפוס יעדער זאל געבן צי 10 שמיץ אויפן הינטן אבער שטארקע קלעפ האט די געהייסן מיט אן אקסען צימער.

די 2 בחורים געקרעצט פאר וויטאג פין די קלעפ אין די מיידלך האבן געווינט.

דאס גיוועזן די ערשטע מתנה בין ערשטן לאגער קליינמאנגערסדארף.

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | תגובה אחת

סיכת לזכרון או כמזכרת

בזמו האחרון היתה הזכות למסעות מרגשים כמו פולין מקום מגורם של הורינו ז"ל ומחנות המעצר בקפריסין שהיה מסע מאוד מרגש ושם נולדתי

 החלטתי להכין לעצמי סיכות מיוחדות להדגיש אנחנו כאן "עם ישראל חי"Never Again" ו "נולדתי בקםפריסין היית גאה בענידת סיכות אלה עץ זית ישראלי

pins%d7%a0%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%aa%d7%99-%d7%91%d7%a7%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%a1%d7%99%d7%9f-1visiting-in-aushwitz-1visitng-in-cyprusהחלטתי לעשות מחווה לפי בקשה של העמותה של קפריסין ליצור סיכות אלה שישאר כמזכרת לכל אחד

יגיע בקרוב דוא"ל אין עושים זאת. אפשרי  האתר בצור קשר דרך האתר

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | סגור לתגובות על סיכת לזכרון או כמזכרת

למה מגדל דוד באמנות שלי?

משחר ילדותי תמיד ירושלים ראיתי בדמיון את מגדל דוד , בכל האלבומים עם תבליטי נחושת היה הטבעה "מגדל דוד", שהגעתי לירושלים ועברנו את החומות שבסוף רחוב יפו ואמרו לנו לא להצביע על הליגיונרים הירדניים המוצבים על החומות. פתאום נדהמתי הינה מגדל דוד (היה לפני שנת 67).

ב 67 כשהייתי חייל, לאחר השחרור העיר יכולתי לגשת קרוב למגדל דוד והיתה לי התרגשות גדולה

כל אורח שמגיע אלי מחו"ל (אפילו אורח לא יהודי) מתפעל ומבקש צילום ברקע מגדל דוד. כך נוצרה בי ההשראה ליצור את מגדל דוד ביצירות האמנות שלי. הטכניקות: גילוף עץ, עיצוב במחשב, צריבה בלייזר,ציור אקריליק והוספת תאורת לדים

שעון מגדל דוד

VLUU L100, M100 / Samsung L100, M100

בתי מזוזה מגדל דוד

jerusalem-mezuzah-1jerusalem-mezuzahתליונים צרובים על פרוסות עץ זיתi-like-jerusalemתליון מגדל דוד פרוסת עץ זית ויציקת ברונזה על העץjerusalem-pendant

מחזיק טלית עם טכניקה של צריבה של מגדל דודtalit-clips

ציריורים משולבים אקריליק, ניסוי עץ כמה שכבות, תאורת לדיםmizrach exhibitionjerusalem in the night

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | עם התגים , , | להגיב

כתיבה בעץ

בספר יחזקאל פרק ל"ז על חזון העצמות היבשות. ומה כתוב בפסוק ט"ז ."וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו" …"

מה אני עושה כרגע כותב על עצים בכל מיני תחומים, חריטה בעץ, אותיות מובלטות, אותיות חלולות, אותיות משולבות והמערכת האחרונה CNC  צריבה ללייזר

חשבתי על כך מאיפה באה הכתיבה או ההדפסה אצלי

בכל שנות עבודתי המסודרת במחשבים או בסביבתם הייתה הדפסה, תוכן, איכות ההדפסה, טכניקות הדפסה

גם בצה"ל עבדתי בתחום זה

נתחיל עם מחשב בתחילת שנות השבעים עם עשרות כרטיסים אלקטרוניים, דיסק 64K היה לו ראש הדפסה כדורי, תוף הדפסה, הדפסת סיכות, הזרקת דיו, מדפסת לייזר

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

print head 1

לאחר מכן השתלבתי בכספומטים הראשונים בארץ שחשיבות ההדפסה היתה חשובה

מסלקות ומיון שיקים הטבעות מגנטיות, מכונות להכנת שיקים בשרות עצמי

קיוסקים שונים לביצוע פעולות בנקאיות, סורקי שיקים שמדפיסות בגב השיק אחת הבעיות שלא היה עברית הייתי בונה מטריצה של האותיות או מלמד גוי בחו"ל את מבנה אות עברית

ATMRefurbishedEquip300x300chech sorter 1new_cbx6000vcjd8000-1toaster

לאחר פרישתי מהעבודה במחשבים החלטתי לא להזניח את הכתיבה. את העיצובים של התוכן נשאר במחשב אבל על העץ משתמש בכל מיני מכונות, בניתי תוספות שמקילים עלי את החריטות בעץ.

לאחר ניסיון ובניית טכניקות משלי ראיתי שיש בקשות והזמנות מכל מיני גורמים בחו"ל

חלק כלים המיוחדים לחריטת האותיות או ניסור dremell 5

VLUU L100, M100 / Samsung L100, M100

גולת הכותרת מערכת הממוחשב בזמן הצריבה 1כנסו לאתר שלי לתפריט גלריות 

חנות האינטרנט אטסי

פורסם בקטגוריה מאמרים בנושא יודאיקה | סגור לתגובות על כתיבה בעץ