היום כיפור של שנת 73, באותה תקופה הייתי שכיר בחברת מחשבים "כלל מערכות" והייתי כבר מומחה לבנקאות (של אז)
אבל הייתה אופוריה במדינה
גדלתי בחדרה ביום הכיפור התפללתי בבית הכנסת "היכל עציון" ישבתי ליד אבא שלי
צמים כרגיל
כבר בבוקר היו התלחשויות שאנשי קבע חוזרים לבסיס (שלא מקובל ביום כיפור ) בערך בשעה 13:30 נגמר תפילת מוסף וחוזרים הביתה קצת לנוח עד מנחה.
פתאום ברחוב הרבה מכוניות והמולה, עדיין לא הבנתי,
בשעה שתיים נשמעה אזעקת אמת, כולם נבהלנו האם לרדת למקלט,
שכנה דלת מולנו נכנסת וסיפרה שמצריים וסורים תוקפים אותנו.
לאחר כמה דקות אני שומע מלמטה "בני בני" וצועק, יצאתי למרפסת ורואה בידו "צו 8" צהוב
בדרך למפגש איסוף ליד קולנוע גן זוהר
כולם יצאו מבית הכנסת ברחוב הנשיא ואמרו לי "תחזור בשלום" האמת הייתי גאה והתרגשתי.
במקום איסוף התאספו כמה עשרות מכמה גדודים שהיו אמורים להגיע לרפידים בסיני (ביר גפגפה)
הייתה כבר אפלה בכבישים
הגענו באוטובוסים לאל עריש למחסני חירום, כל אחד קיבל קידבק ונשק
קבלתי רובה FN שגם לא ידעתי לירות בו, (היה לי קורס קטן לאחר מכן. )
ישנו לילה בכל מיני אוהלים, לאחר ארוחת בוקר עמדנו למסדר לחלוקת תפקידים
באמצע המסדר שמענו פתאום פיצוצים ופגזים, נשכבנו על החול.
מטוסים מצריים תקפו אותנו באו מצד מזרח והמשיכו למערב לכוון מצרים
כולנו קבלנו הלם שמעתי שהיו הרוגים בסביבה
לאחר מכן שמעתי שמטוסי צה"ל הפילו מטוסי אויב אלה, הטייס של טיסה הזאת אח של הנשיא סדאת
לאחר מכן התנדבתי להיות תורן במרכז המברקה של רפידים, אם תהיה בעיה אוכל לתקן מייד.
אבל הייתי בהלם פחדתי ללכת בדרך המובילה (שם המטוסים הפציצו) לחדר האוכל
חברים הביאו לי סנדביצים
המפעילות של מרכז הקשר פתאום פורצות בבכי כל רגע, לפי המברקים הכירו את החיילים שנפלו בקרבות
לאחר כמה ימים פגשתי את מפקד (שהכיר אותי מסדיר) גדוד הקשר של פיקוד דרום
שמח שראה אותי ואמר "בני אני צריך אותך, מקימים מרכז קשר קדמי (מק"ד) תהיה שם ותעזור" האמת חששתי אבל לא הייתה לי ברירה
עליתי על משאית עם ציוד וחצינו את התעלה
קבלתי חדר תקשורת והתחלתי להקים את המערכת שהיה התקשורת בין החטיבות אלנו ואחר כל למרכז מסויים.
אבל גם היה נחמד שם פגשתי חברים מהסדיר, וגם פינקו אותנו
אכלנו מנות קרב אחר כך הביאו אוכל טרי, בארץ לא היה ביצים, אצלנו בשפע
הגימיק שלי: לא היה אוכל חלבי, מצאתי קופסאות אבקת חלב שהאמריקאים שלחו לפליטים ערבים, אבל צבא מצריים שמר לעצמו ןלא העביר לפליטים
על הקופסאות היה סימון כשרiת OU
כל יום עשיתי לחברי "שוקו חם" לא ידעו מאיפה החלב?
ישבנו באוויר כולם מבקשים "שוקו חם" (רק אמרתי להם "מתכון סודי")
גם פינקו אותנו מהעורף החברה שעבדתי שלחו חבילות, היה לפני בחירות המפלגות שהאזור שגרתי שלחו חבילות עם פינוקים
למעשה לאחר המלחמה כחצי שנה היה קצת כיף
אבל שחזרתי לחופשה הייתי חוזר גם לעבודת לטפול בציוד של העורף (בנקים)
ואז נסעתי לחדרה להורים
